לשם מה לחגוג חגים?

שלום לך,

לשם מה בעצם לטרוח בחג?

הרי לא צריך תירוץ כדי להיפגש עם אנשים אהובים ולאכול טוב.

נחוצה סיבה טובה יותר כדי לעשות זאת דווקא בתאריך מסוים, כשכולם קונים את אותם המאכלים והכבישים פקוקים.

אולי הסיבה היא שחגים הם הזדמנויות חינוכיות מוסוות היטב.

הם עוצרים את שגרת החיים ומבקשים מאיתנו לשים לב

למה שחשוב באמת.

יום כיפור מזמין אותנו לבחון את עצמנו ואת הדרך שבה התנהגנו במהלך השנה.

פסח מחזיר אותנו לסיפור הגדול של יציאת מצרים ולידיעה שהחירות אינה מובנת מאליה.

יום העצמאות מבקש לחזק בנו את השמחה וההודיה על קיומה של מדינת ישראל.

גם יום ירושלים נועד להיות יום של חיבור וזיכרון לאומי. הוא מציין את איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים. אבל בשנים האחרונות מצעד הדגלים הפך לא פעם גם לזירה של גילויי שנאה ואלימות כלפי הציבור הלא-יהודי בעיר. אולי זה הביטוי העצוב ביותר לכך שהעיר שאוחדה לה יחדיו עדיין שסועה ומלאת מתחים.

ומה עם שבועות, שיגיע בשבוע הבא?

כאן התשובה מורכבת יותר.

במשך יותר מאלף שנים היה זה חג חקלאי, חג הקציר והביכורים. בני ישראל עלו לבית המקדש, הודו על היבול, על החירות ועל הארץ הטובה.  

אחרי חורבן בית המקדש והיציאה לגלות, המשמעות החקלאית איבדה את מרכזיותה. חז"ל עיצבו לחג משמעות חדשה וקבעו שזהו זמן מתן תורה. כך הפך שבועות לחג של לימוד, חידוש הברית עם אלוהים ואחריות רוחנית.

גם זה לא היה סוף הסיפור.

במאה העשרים החלוצים בארץ ישראל ביקשו להחזיר לחג את הקשר לאדמה ולעבודה החקלאית, ויצרו את טקסי הביכורים בקיבוצים ובמושבים.

כך, לאורך הדורות, השתנה חג השבועות יחד עם המציאות של העם היהודי.

בכל תקופה הודגשו בו ערכים אחרים: אדמה, תורה, חירות, התיישבות, קהילה.

ומכאן השאלה שהחג מציב בפנינו היום:

מה אנחנו מבקשים לחגוג?

אילו ערכים אנחנו רוצים להעביר הלאה סביב שולחן החג?

משפחה שמתכנסת לארוחה חלבית בחג השבועות צריכה אולי לשאול את עצמה לא רק מה אוכלים, אלא גם מה מבקשים לזכור, ללמוד ולחזק.

אין לוותר על ההזדמנות הזאת.

ואם תרצו להוסיף למפגש המשפחתי גם לימוד ושאר רוח, נשמח לפגוש אתכם בלימוד משותף יום לפני ערב החג

 ובתפילת שחרית של שבועות בבית הכנסת שלנו.

שלך,         

הרבה אילה