אֱמֹר: בין שתיקה לדיבור

אֱמֹר!

כך נפתחת פרשת השבוע שלנו, וזה גם שמה.

ההמשך עוסק בדברים שמשה נדרש לומר לכוהנים שזה עתה נכנסו לתפקידם. אלה אינם דברים פשוטים או קלים לשמיעה. יש בהם דרישות, הגבלות וציפיות גבוהות מאוד. ולכן התורה מדגישה לא רק את התוכן אלא גם את עצם הפעולה- אֱמֹר. דַּבֵּר. הַשְׁמַע.

אני מוצאת את עצמי נמשכת אל הציווי הזה. כי להיות במקום שבו צריך לומר דברים לא נוחים, זה מקום שאני מכירה.

לפני יותר מעשור, בדרשת יום כיפור, בחרתי לדבר על שלום מתוך פרספקטיבה יהודית. לא חשבתי שזו דרשה פוליטית במיוחד. האמירה האקטואלית ביותר היתה שאם ממשלות היו משקיעות בהכנות להסדרי שלום פרומיל אחד מן המאמץ והמשאבים שהן משקיעות בהכנות למלחמה, יתכן שמצבנו היה  אחר לגמרי. 

למחרת ניגש אליי אדם ואמר לי שאם זה מה ששומעים כאן, הוא לא יחזור. ואישה אחרת סיפרה שילדיה אמרו שיום אחד בשנה הם באים לבית הכנסת והם לא רוצים לשמוע פוליטיקה. גם לא על שלום.

אני זוכרת את הרגע הזה היטב. הבנתי עד כמה המילה שלום הפכה טעונה, ועד כמה גם מילים שהיו פעם מובנות מאליהן נעשו שנויות במחלוקת. 

מאז זה רק התעצם. יש מילים שמרגישות היום מסוכנות. יש אמירות שאנשים חוששים להשמיע. השיח הציבורי נע בין סערה רגשית לבין שתיקה זהירה.

ובתוך המציאות הזו אני חוזרת אל התורה. שני פרקים בלבד לפני אֱמֹר נאמר לנו:  הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

יש רגעים שבהם השתיקה אינה ניטרלית. לפעמים היא עצמה בעיה, כי שתיקה כמוה כהסכמה. ובכל זאת, שותקים.

קשה לדבר כשחוששים להיפגע. קשה להשמיע קול כשנדמה שאין מקום למורכבות. ולפעמים נדמה שהשתיקה שומרת על השקט.

אולי דווקא כאן נכנסת הקריאה של הפרשה אל תוך החיים שלנו. כי חשוב לא לצעוק ולא לפגוע, אבל גם לא להיאלם.

יש למצוא דרך לומר את האמת שלנו בזהירות, באחריות וגם באומץ.

כי חברה לא נבנית רק מהסכמה. היא נבנית גם מהיכולת להישאר יחד בתוך אי הסכמה.

אֱמֹר איננו רק ציווי למשה. זו גם הזמנה אלינו להשמיע קול. לא מתוך ודאות מוחלטת, אלא מתוך מחויבות.

לא כדי לנצח, אלא כדי להיות נוכחים באמת.

ובתוך הימים הרגישים שאנו חיים בהם, ימים של מתח ודאגה לצד תקווה ואחריות, נדמה שהיכולת לדבר זה עם זה בכבוד ובאומץ היא עצמה מעשה של בניין.

ולזכור שגם כשהדיבור מורכב, וגם כשהוא לא נוח, יש בו אפשרות לפתוח מרחב ולא לסגור אותו.

שלך,         

הרבה אילה