קבלת שבת 18.9.26

שלום לך,

אנחנו לפני סיום המחזור השנתי של הקריאה בתורה. בשבת הקרובה תיקרא פרשת האזינו, אחת לפני סוף הספר. הגענו לדפים האחרונים בסיפור חייו של משה ותולדות עם ישראל לפני הכניסה לארץ כנען.

ספר דברים הוא נאום פרידה של מנהיג דגול בסיום חייו. אמי עליה השלום הייתה אומרת “העיקר הראש” כי הגוף אמנם נחלש, אבל כל עוד הראש עובד, האדם נשאר הוא עצמו. אצל משה הראש עבד עד הרגע האחרון. הוא קיבל הזדמנות נדירה: לספר את הדברים מחדש, להדגיש את מה שחשוב לו שנזכור, למסור את האחריות הלאומית לדור הבא.

כעת, ימים ספורים לפני מותו, הוא פותח ואומר:

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי.

כמה עוצמה יש לאדם שמאמין שהשמיים והארץ עצמם יקשיבו לדבריו.

אבל קהל היעד האמיתי שלו הוא בני ישראל. זה הדור שחי ארבעים שנה במדבר. דור שלא ידע עצמאות אמיתית. הם לא בחרו את דרכם, לא ניהלו את חייהם, לא נשאו באחריות לגורלם. הענן הוביל, המן הגיע בכל בוקר, המנהיג הכריע. מי שחרג מהמסגרת נענש בחומרה. רובם למדו לציית, להסתפק, לקוות.

וכעת הם עומדים על סף שינוי עצום - להפוך מעם שמונהג מלמעלה לעם שמנהיג את עצמו. לעבור ממציאות של ניסים למציאות של אחריות; ממדבר ריק אל ארץ מלאה עמים, אינטרסים, מורכבות.

בנקודה הזאת משה אומר מילים חריפות:

כִּי־גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה. לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.

הפסוק הזה הוא קריאה להתבגרות לאומית . לוּ חָכְמוּ - אם יפעילו את החכמה . יַשְׂכִּילוּ זֹאת - אם יחקרו וילמדו את המציאות. אז  יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם -  עליהם לחשוב על הטווח הארוך, על ההשלכות, על העתיד.

זהו אולי המסר החשוב ביותר גם לימינו. גם אנחנו חיים בתקופה שבה קל להתגעגע ל"מדבר"- לעולם שבו מישהו אחר יפתור, יחליט, יוביל. אבל סיום ספר דברים מזכיר שהחיים האמיתיים, אז והיום, מתחילים כשאנחנו מפסיקים לחכות לנס ומתחילים לקחת אחריות. על עצמנו, על החברה שלנו, על גורל העם.

עלינו להבין שהקיום בארץ מחייב לא רק אמונה אלא גם תבונה; לא רק תקווה אלא גם פעולה; לא רק מבט לשמיים אלא גם התחשבות בעמים שסביבנו ובהקשר האזורי שבו אנו חיים.

להפעיל חכמה. להשכיל. להבין לאחריתנו. לקחת אחריות על חיינו. להביט אל השמים, אך לחיות בארץ. זו המשימה שלנו, כאן ועכשיו. זהו המסר שמשה מותיר לנו בסיום ספר דברים והאתגר שלנו, כאן ועכשיו.