ל"ג, ל"ד וחָטְמִית זִיפָנִית

שלום

מחר ערב ל"ג בעומר. שעות ספורות לפני ששרב יוצא דופן ינחת עלינו, עמישראל יידרש להיזהר באש, אפילו להימנע מהדלקת מדורות. 

בקהילת תפילת האדם נסתפק במדורה סמלית, של נרות, כדי לספר על המועד היוצא דופן ולשמוע סיפורים אישיים, בהשראת תרבות הצ'יזבטים של המאה הקודמת. הדלת פתוחה ונשמח לכל מי שיבואו לספר ולהקשיב, לקחת חלק בערב רגוע, מעניין ולא פורמלי. 

בפלייר קבלת השבת שמנו הפעם תמונה של חָטְמִית זִיפָנִית.

אי אפשר שלא להתפעל מעמודי הפריחה הורודים המתנשאים בשיאה של עונת החמסינים.

זהו צמח שלא חושש להתבלט. עליו הירוקים בוקעים מן האדמה בחורף, בתוך שפע של פריחה אדומה וצהובה. באביב עולה ומתרומם עמוד ניצנים והפריחה אורכת עד לשיא הקיץ, כאשר הירוק הופך לצהוב, רוחות חמות נושבות והגשם הוא זיכרון רחוק.

הזיפים הקשים לאורך הגבעול מרחיקים את העיזים הארץ ישראליות וגם קוטפים אקראיים. החוטמית לא מחפשת אהבה. רק חרקים.

הכל ביחד יוצר שילוב מרתק של שרידות וחדשנות, שאפשר ליהנות ממנו וגם ללמוד ממנו.

ומפרח החוטמית לקבלת השבת שלנו שתמיד משלבת בין המסורת לבין חידוש. הפעם אבקש לחבר בין השאיפה להפרדה מוחלטת בין טומאה וטהרה בפרשת השבוע, לבין המציאות המסוכסכת והמורכבת שלנו. המימרה הידועה של הרב מקוצק "אין דבר שלם מלב שבור", שנעמי שמר כתבה עליה שיר, מביאה נחמה בימים אלה ונפנה לה מקום.

בסופו של ל"ג בעומר נספור את היום הל"ד ונזכור שבתום 49 ימי ספירה מחכה לנו חג השבועות.

אחריו אפשר יהיה להכריז רשמית על הקיץ ולהתפנות לשגרה.

אסיים בשמחת הלב השבור על שיבתו של עידן אלכסנדר לחירות,

ובתקווה ותפילה שייפתחו שערי הלבבות הנעולים וגם שאר החטופים ישובו הביתה.

שלכם,

אילה