הִנֵּה יָמִים בָּאִים

שלום, 

בשבוע שעבר הוספתי להזמנה לקבלת שבת את המילים הבאות:

במעגל יש מקום לכל מי שירצו להצטרף, גם אם נצטרך להצטופף. 

בדיעבד, היה משהו נבואי במילים האלה. בשעה היעודה נכנסו עוד ועוד אנשים, נשים וגם ילדים. הובאו עוד כסאות, השורות הצטופפו ואכן, היה מקום לכולם:) 

האנקדוטה הזאת משקפת תהליך הולך ומתעצם. קבלות השבת מתמלאות. מה שפעם נחשב ל"מלא" כעת הוא "היום באו פחות". עשרות אנשים מצטרפים וותיקי הקהילה מחייכים אלי כיודעי סוד: לזה קיווינו. 

גם ההבדלות, מפגשי הלימוד וצוותי העשייה בקהילה משקפים את הפריחה הזאת.

איך להסביר זאת? 

תנאי הכרחי הוא מקום קבוע, נגיש ונעים. זה יש לנו מאז סוף אוגוסט 2022. 

גורם נוסף הוא האווירה הטובה, מאירת הפנים. כך גם התוכן המשובח- תפילות נוגעות ללב, דרשות ואמירות מעוררות השראה והזדהות. 

נדמה שיש עוד סיבה אחת והיא נובעת מן השנתיים וחצי האחרונות במדינת ישראל. 

בציבור הישראלי הליברלי יש תחושות קשות של בידוד ושל ניכור. מבחינות מהותיות דעתנו לא נחשבת. אין כבוד לערכים ולרגישויות שלנו.  חרדה עמוקה לגורל המדינה חוברת לחשש עמוק ואפילו לייאוש. 

בתוך המציאות הזאת קהילת תפילת האדם מהווה נווה מדבר עבור רבים ורבות. 

אם אינך מבאי בית הקהילה, אני רוצה להזמינך לבוא ולנסות. אולי גם עבורך יהיה זה מקום בו אפשר לנשום, במילים של נתן זך. כי באמת

 כולנו זקוקים לחסד,

כולנו זקוקים למגע.

לרכוש חום לא בכסף,

לרכוש מתוך מגע.

לתת בלי לרצות לקחת

ולא מתוך הרגל.

שלך, 

הרבה אילה

לכל הבלוגים של הרבה