איפה לשים את הגבול?

שלום לך,

 מה הדבר החשוב ביותר ללמד ילדים?

 השאלה הזאת עלתה סביב שולחן השבת לאחרונה, כשכל העיניים מרוכזות על הפעוט המשפחתי, העובר מיד ליד. 

עניתי שאחרי שלימדנו את הילדה שהיא אהובה ובטוחה, הדבר החשוב ביותר הוא ללמד אותה גבולות.  גיסתי, שהיא מחנכת ותיקה, הנהנה מיד.  כי ילד שלא ברור לו מה מותר ומה אסור, מבזבז אינסוף אנרגיה בבדיקת הגבול — מה יזכה אותו בתשומת לב, מה יגרום לכעס, מה יתקבל ומה יידחה.

בעבודתי הרבנית אני פוגשת משפחות רבות, ורואה עד כמה השיעור הזה -גבולות – הופנם  או לא. ומה שנכון לילדים, נכון שבעתיים למבוגרים ולחברה כולה.

המשבר העמוק הפוקד את החברה הישראלית נובע מסיבות רבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא אובדן ההסכמה על גבולות המותר והאסור.  כשהפרת החוק והזלזול במערכת המשפט נעשים גלויים ובוטים מצד מנהיגות פוליטית גם הגבולות החברתיים מתפוררים. הכאוס מחלחל לכל מעגלי החיים.

בדיוק בנקודה הזאת פוגשת אותנו פרשת השבוע. עם ישראל עומד על גדות הירדן, רגע לפני הכניסה לארץ כנען. אחרי ארבעים שנות נדודים, שנים של חינוך, תרגול ויצירת מערכת מוסרית, משה מציב להם גבול נוסף : גבולות הארץ עצמה. הוא מתאר את קווי המתאר הגיאוגרפיים של הארץ, כמו לומר : כדי לבנות חברה צריך לדעת איפה מתחילה האחריות שלך ואיפה היא נגמרת.

מעניין לראות כיצד הגבולות הקדומים הללו ממשיכים להשפיע גם היום מבחינה דתית. לפי הגבולות ההלכתיים (בהם התיישבו עולי מצרים ועולי בבל), אזורים כמו הערבה הדרומית ורמת הגולן נחשבים מחוץ לגבולות ארץ ישראל לעניין מצוות התלויות בארץ. לכן גידולים חקלאיים שגדלים שם פטורים מדיני שמיטה. הגבולות העתיקים ממשיכים לפעול, גם אלפי שנים אחרי שנקבעו.

כשאנחנו מלמדים ילד קטן מה מותר ומה אסור, אנחנו בעצם מלמדים אותו איך להיות חלק מקהילה. וכשאנחנו כחברה מטשטשים את הגבולות, אנחנו מפרקים את היחד.

בלי גבולות מוסכמים אין אמון ואין יכולת לחיים משותפים.

הגבולות החשובים ביותר אינם גיאוגרפיים. הם גבולות מוסריים, גבולות של אחריות ציבורית, גבולות של שלטון החוק. כשמנהיגות מטשטשת אותם, החברה כולה מאבדת את היכולת להבחין בין מותר לאסור, בין צודק לעקום, בין סמכות לבין כוחניות.

תשעה באב הקרב ובא מזכיר לנו מה קורה כשהגבולות המוסריים מתפוררים. לא רק חורבן של אבנים אלא חורבן של אמון, של מוסדות, של יכולת לחיות יחד.

האתגר הגדול של החברה הישראלית היום הוא להחזיר ולחזק את גבולות החוק והמוסר. 

לא כדי להעניש - אלא כדי לשמור.

לא כדי לצמצם - אלא כדי לאפשר חיים משותפים.

לא מתוך פחד - אלא מתוך אהבה עמוקה למדינה היהודית דמוקרטית היקרה לנו.

שלך,         

הרבה אילה