מדור האבות לדור המושתק. היכן אחריות ״ירידת הדורות״ בימינו ?

שלום לך !

השבוע אנו נעים בתווך שבין הדורות: מהדינמיקה המשפחתית המורכבת של פרשת השבוע ״חיי שרה״, דרך תפיסת "ירידת הדורות" בה דנו בכיתת בית המדרש ודי התקשינו להתחבר לתפיסה המקדשת כל כך את דור התנ״ך כמעט עד כדי ביטול עצמי.

כשמעמיקים בסיפורי האבות והאימהות אנו פוגשים  משפחות מפוארות המעסיקות אותנו עד היום. האהבות, השידוכים, החיזורים והחיבורים וגם הקונפליקטים והמורכבות האנושית שבתוכן. 

למול אלו, במוצאי שבת נוסיף התבוננות אמיצה ברגעים בהם החברה שלנו כשלה בהגנה על הדור הבא. 

שאלתי את עצמי,

מתי ואיך הגענו ממורשת של המשכיות וקדושת המשפחה למציאות בה נחטפים אלפי ילדים ומדינה שלמה מושתקת במשך עשרות שנים?

חברנו יאיר בר שלום יספר בהבדלה הקרובה את סיפור משפחתו.

האירוע כולו בלתי נתפס, אלפי ילדים שנעלמו למשפחותיהם בתואנות בריאות כאלו ואחרות בשנות החמישים, גם מקרב עולים ממדינות אחרות.

הוקמו ועדות חקירה, הוצגו אין ספור מסמכים, התקיים דיון ציבורי אך הקושי להציג את האמת משמעותי.

עם זאת, רק בשנת 2016 נפתחו לעיון הציבור מסמכי ארכיון המדינה ורק חמש שנים לאחר מכן, הציעה המדינה פיצויים לחלק מן המשפחות.

כתוב בפרשה-"וַתָּמָת שָׂרָה... וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כ"ג, ב'). הזכות לאבל ולגילוי המקום היא

אחד המרכיבים הכואבים בפרשת ילדי תימן.

נשללה מהם הזכות הבסיסית הזו. משפחות קיבלו הודעות על מות ילדיהן מבלי שראו הוכחה ומבלי לדעת היכן נקברו. 

התעקשות אברהם על מקום קבורה מסודר ומודע מדגישה את העוול שנגרם למשפחות שנגזלה מהן היכולת לספוד.

עבורנו, כקהילה הפועלת גם מתוך זהות יהודית-חילונית וביקורתית, השאלה "לאן הגענו?" אינה רק בירור תאולוגי, אלא קריאת כיוון לאחריות אזרחית כיום.

אולי התמודדות עם תפיסת ״ירידת הדורות״ אינה נמדדת רק בהתרפקות על העבר, אלא בנכונות של כולנו לשאת באחריות משותפת בהווה. להקשיב באומץ, לגלות את העובדות, ולהיות חלק ממסע עדין של ריפוי הפצעים החשופים בלב החברה הישראלית.

מה דעתך ?

אשמח לשמוע במוצאי שבת.

איתך,

מרב