מהנעשה בקהילתנו

שלום לך !

כשהייתי ילדה, באחד מסבבי הבחירות, מאלה שעוד התקיימו פעם בארבע שנים, סבתא שלי לימדה אותי שיעור לחיים.

כמי שגדלה במזרח אירופה ועלתה לארץ עם שארית משפחתה, יום הבחירות היה עבורה חג של ממש. לא לגמרי הבנתי מה הסיפור. היא גדלה תחת הקיסרות האוסטרו-הונגרית, ואחריהם הרוסים והרומנים, וגם כעבור שלושים שנה בארץ עדיין התרגשה מעצם העובדה שמישהו "שואל אותה לדעתה".

עבורי זה נראה אז מובן מאליו: יש בחירות, הולכים לקלפי ומצביעים. עבורה ועבור סבי, זו הייתה זכות שאינה מובנת מאליה כלל.

אני לא יודעת אם היא הייתה מתרגשת באותה המידה בקצב שבו אנו צועדים לקלפי בשנים האחרונות, אבל את המסר אני נושאת עמי בכל פעם שאני מתקרבת לתיבה הכחולה.

כתוב בשמות כ״ג: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִיב לִנְטֹת, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת."

ברמת הפשט, התורה מבקשת מאיתנו שלא להילכד אחרי ההמון כשהוא פונה לעשות רע, אלא לנהוג ביושר ולקבל את דעת הרוב רק כאשר היא מובילה להכרעה צודקת. פרשני המקרא וההלכה הרחיבו והסבירו כי הכרעת הרוב היא מנגנון ציבורי וחברתי הכרחי ליצירת סדר יציב בקהילה, אך גם אם אינו חסין מטעויות, ה״רוב״ אינו רשאי לדרוס את היחיד או לפעול ברעות.

בהגיונו של הרמב"ם, המערכת ההלכתית-משפטית מאזנת בין השניים: בחיי היום-יום ובנושאים רגילים הולכים לפי רוב רגיל כדי שנוכל לנהל שגרה, אך כשמדובר בהחלטות גורליות ובדיני נפשות, דורשים רוב מוצק וברור יותר כדי למנוע טעות שאין ממנה דרך חזרה.

בשבוע הבא נלך שוב לקלפיות. כובד השעה רובץ על כולנו, ואינטנסיביות השנים והמלחמה ניכרת בכל פתק. בכל זאת, בתוך הסערה, זוהי התזכורת שלנו: יש לנו קול, יש לנו משמעות, ואנחנו חלק מסיפור גדול מאיתנו.

נתפלל, שהרוב יבחרו בטוב עבור כולנו.

ועדיין ברוח ההתחלות, נסיים בדבריה המרגשים כל כך של בתיה דיסקין חברתנו בשחרית שמחת תורה.

איתך,

מרב

בתיה דיסקין - כלת בראשית

יש משהו מאוד מרגש עבורי לעמוד כאן היום, בשמחת- תורה, ולקרוא דווקא מספר בראשית. 

בראשית הוא סיפור על התחלה, על בריאה, על אפשרות לפתוח דף חדש וליצור משהו אחר.

ואולי זו אחת הסיבות שהרגע הזה נוגע בי כל כך. 

כשהגעתי לקהילה, לא ידעתי עד כמה היא תהפוך להיות משמעותית עבורי. הגעתי עם הסיפור שלי, עם העולם שלי עם היהדות שאני מגלה מחדש ועם הבודהיזם שהוא חלק בלתי נפרד ממני.

ולאט לאט הרגשתי שקורה בתוכי משהו.

התחלתי להרגיש שייכת. 

פעם חשבתי שאני לא צריכה אף אחד. הייתי מאוד עצמאית, חזקה, רגילה להסתדר בעצמי. אבל החיים לימדו אותי ששייכות היא לא ויתור על העצמאות שלנו, להפך, לפעמים דווקא כשאנחנו מרשים לעצמנו להישען קצת על אחרים, אנחנו מגלים עוד חלקים מעצמנו.

בתוך כשנתיים וחצי איבדתי את הורי ואת בן זוגי דורון.

כבת יחידה, היתה תקופה שבה הרגשתי כאילו נשארתי בלי שורש. ושאלתי את עצמי- מי אני עכשיו? איפה הבית שלי? 

והיום אני יכולה לומר שהקהילה הזו נתנה לי תשובה, לא במילים אלא בתחושה. 

היא נתנה לי אנשים.

היא נתנה לי מקום להיות בו אני. עם השאלות שלי, עם השמחה שלי, עם  הדמעות, עם הרוחניות שמגיעה ממקומות שונים, ועם כל מה שאני מביאה איתי.

הרגשתי ומרגישה כאן חיבוק.

ואולי זו המשמעות העמוקה שאני לוקחת איתי מהמילה "בראשית". לא תמיד אנחנו בוחרים את ההתחלות החדשות בחיים. אבל יכולים לבחור מה נברא מתוכן.

אני מרגישה שהקהילה הזו הייתה עבורי חלק מבריאה חדשה.

לא חזרה להיות מי שהייתי, אלא גילוי של מי שאני היום - אולי קצת יותר רכה, אולי קצת יותר פתוחה, ובעיקר עם ההבנה שאני לא חייבת לעשות הכל לבד.

אז לקבל מכם היום את התואר "כלת בראשית" הוא עבורי כבוד גדול, אבל יותר מזה - הוא מרגש אותי באופן אישי.

תודה שנתתם לי מקום להיות חלק

תודה שאתם הקהילה שלי.

וחג שמח לכולנו !