top of page

NEWS

I am a description.
Click here to edit.

שלום,

חגי תשרי בקהילה שלנו היו השנה מרגשים במיוחד. מספר המשתתפים זינק והלבבות נפתחו. בכל תפילה, בכל שיר, הרגשנו כמה המציאות חודרת אל תוך הטקסטים. בשמחת תורה – כשהחטופים החיים חזרו – ההתרגשות הייתה עצומה. אחת החברות אמרה לי באתי פעם ראשונה לתפילה ונתתי לעצמי מתנה.” ואני הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת.

אבל מה קורה עכשיו, אחרי שהחגים חלפו?

נעמי שמר חלמה על התחדשות: אחרי החגים יתחדש הכל. ואכן, המלחמה הארוכה בתולדות המדינה הסתיימה סוף סוף, ואנחנו לוחשים כמו עינב צינגאוקר נגמרה המלחמה… כולכם חוזרים הביתה… תודה לאל.

אלא שהחברה הישראלית עדיין סוערת. השבוע עמדתי מול אדם שאני מחבבת, וגיליתי שבעיניו אני “האחרת המוחלטת” – נציגת מחנה שהוא חש אליו בוז ואיבה. לרגע, האירוע כמעט הידרדר לאלימות פיזית. וזה כאב מאוד.

והרי האמת היא שגם בצד שלי רבים מרגישים כך, שהצד השני ראוי לבוז ואיבה.

ובכל זאת, במפגש ההוא הצלחנו – ולו לרגע – להניח את ה"אנחנו והם". דיברנו אדם מול אדם. ראינו זה את זו. זכרנו שיש בינינו מחלוקות עמוקות, אבל גם אנושיות שדורשת כבוד, אולי אפילו חיבוק.

הבנתי עד כמה הדרך לתיקון עוד ארוכה.

השנה, השיר “אחרי החגים” של אהוד מנור נוגע בי במיוחד:

אחרי החגים ננכש את הקוצים ונשתול פרחים בגן… אל תנתק את הקשרים… אל תשרוף את הגשרים.

הלוואי ונדע לתקן משגים ובעיקר להבין שכולנו כאן כדי להישאר. שהמדינה יקרה לכולנו. שנלמד לא לנתק. לא לשרוף גשרים. להתחיל מבראשית.


ree

שלך, הרבה אילה

 
 
 
ree

שלום, 

השבת הבאה עלינו לטובה נקראת שַׁבַּת שׁוּבָה על שם המילה הראשונה בהפטרה המיוחדת שקוראים בשבת זו; או "שבת תשובה", כיוון שחלה במהלך עשרת ימי תשובה. 

לכאורה, ברור לכל לאן לשוב ומה היא התשובה הנדרשת. אבל אני מציעה שלא להסתפק בתשובות הרגילות.

בעברית ישראלית הביטוי "לחזור בתשובה" משמש לזהות אדם שעובר מאורח חיים חופשי (חילוני) לאורח חיים של שמירת מצוות. "להתחזק" מובן כהתחזקות בהקפדה על מצוות. לא פעם ההתחזקות הזאת באה לביטוי בעיקר בסממנים חיצוניים. 

אבל אם נציץ ונטעם משהו מתורתו של הרמב"ם בחיבור "הלכות תשובה" נראה שתשובה אמיתית היא הרבה יותר מזה. האדם נברא עם שכל ועם יכולת לבחור באמת: "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו.


לתפיסת הרמב"ם, התשובה והתיקון צריכים לבוא קודם כל בשינוי הלב והמחשבה- שינוי פנימי! 

ציות עיוור, היסחפות אחרי אופנות, אחרי דמויות כריזמטיות או אחרי התנהגות ההמון, כל אלה אינם תשובה ואינם תיקון. 

החברה הישראלית היום זקוקה לתשובה במובן של תהליך עמוק של התמודדות עם שאלות יסוד:  איפה טעינו? מה השמטנו? מה שכחנו? איזו זירה הפקרנו? איפה וויתרנו לעצמנו? 


אין קבוצה בחברה הישראלית שפטורה מהצורך בחשבון נפש עמוק וכואב. 

 

הרמב"ם מוסיף וכותב שאחרי חשבון הנפש הכרחי הוידוי הציבורי, כלומר להגיד בקול רם מה היו החטאים שלנו ולתת ביטוי חיצוני למהפך הפנימי. בתוך תפילת יום כיפור יש המחשה פיוטית לדרישה זו :

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן,


וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאִמּוּץ הַלֵּב.


עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּבְלִי דָעַת,


וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּבִטּוּי שְׂפָתָיִם...

 

אני נמנית עם אלה הדורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית עצמאית לחקור את מה שהוביל לאסון ב 7.10.23, מה שהתרחש באותו היום ואת התנהלות המדינה מאז. 

אבל האמת היא שאנו זקוקים לחשבון נפש עמוק ורחב הרבה יותר. 

 

הלוואי ונשכיל ונעז ונצליח לעשות גם את זה ואז, בע"ה, נוכל לשוב לאנרגיה החלוצית השאפתנית של ימי הקמת המדינה. נבנה ונבסס כאן מדינה יהודית-דמוקרטית שהיא בית טוב לכל תושביה ואפילו אור לגויים. 

 

בברכה לשנה טובה וגמר חתימה טובה, 

 

שלך, הרבה אילה

 
 
 

שלום, 

אמש אמרה לי מישהי "פעם כל מי שפגשתי היה אומר חג שמח. אבל בשנתיים האחרונות זה נפסק. כמעט נעלם לגמרי". 

היא שיקפה מציאות בה קשה לשמוח וקשה לשמור על שגרה של חגיגיות ואופטימיות. גורל החטופים. שלום החיילים והחיילות. הכלכלה. המצב המדיני. הערעור השיטתי של מוסדות המדינה. כל אלה נמצאים בראש מעינינו ומסיחים את הדעת מהכיף של ההכנות לחג, מן ההתרגשות של המפגשים המשפחתיים הקרבים, ומן התפילות היפות של חגי תשרי. 

לכן חשוב לזכור שראש השנה נתפס במסורת היהודית כזְמַן מַעֲבָר בֵּין לְבֵין, מה שמכונה זְמַן לִימִינָלִי, סִפִּי, מעין סף דלת בין פנים לחוץ. המסורת שלנו אוהבת מאד זמנים כאלה. כך למשל, שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם ביום שישי, רגע לפני כניסת השבת, נקראת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת ונחשבת לזמן מיוחד מאד. אגדה עתיקה מספרת שבשעת בין השמשות של סוף היום השישי לבריאה נבראו עשרה דברים ניסיים כמו הקשת בענן, המן שירד במדבר ולוחות הברית. 


התלמוד מרחיב את התפיסה הזאת וקובע ששלוש נשים עקרות נפקדו (הרו) בראש השנה- שרה, רחל וחנה. בשחרית של ראש השנה נקרא מן התורה את הסיפור על פקידת שרה ולידת יצחק ובקריאת ההפטרה נשמע איך התפללה חנה לילד וילדה את שמואל. 

המקורות בתלמוד על פקידת שרה, רחל וחנה הם היסוד לאמונה שראש השנה הוא זמן לנסים פרטיים, במיוחד בנושאי חיים, פרנסה ולידה. המסורת החסידית והקבלית מרחיבה שהיום “ממלא” את כל השנה בכוחות חדשים, ולכן תפילות ובקשות בו נחשבות חזקות במיוחד.

מה אומרת לך האמונה בניסים? 


עבורי, נס הוא התרחשות שאיני יכולה להסבירה בכלים המדעיים הרגילים של סטטיסיקה, תצפיות גיאולוגיות או ביולוגיות. האפשרות של נס נותנת לי כוח ותקווה. 

ניסים שראיתי: הריון או החלמה שכבר נואשנו מלצפות להם, הסכמי שלום שהחזיקו מעמד גם אחרי השבעה באוקטובר, התחדשות החיים ביישובי העוטף...

לכן אני מאמינה שיהיה טוב. יותר טוב. טוב מאד. 


לכן אתעקש לשמוח בחגים הבאים עלינו לטובה ואתפלל לשנה טובה. יותר טובה. טובה מאד. 

ree

 

שלך, הרבה אילה

 
 
 

תודה על פנייתך, נחזור במהרה

בקהילת תפילת האדם נשמח להכיר אותך!
יש דרכים שונות להתחבר אלינו

ודרך פשוטה ליצור קשר:

  :ליצירת קשר 

054-6246811 

הרבה אילה רונן סמואלס

 ayalasamuels@gmail.com

  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

© קהילת תפילת האדם

 


Powered and secured by Wix

bottom of page