על זיכרון ועל סליחה

שלום,

ימים אחרונים של שנת תשפ"ה. אנחנו בתקופה של חוסר וודאות עמוק, אבל הטבע ממשיך בשלו - הגלים בים, השמש בשמים, הירח המתמלא ומתרוקן. שנה הגיעה לסופה ועוד אחת מתחילה.

הזיכרון שלנו הוא שמחבר את החוויות שעברנו ויוצר סיפור: מה היה טוב? מה היה רע? מה הביא למה? האם נסגר מעגל?

בכך הזיכרון יוצר זהות וגם יוצר חזון, כי הוא מאפשר לנו לומר מאין באנו ולאן נלך. יש תנועה והדהוד בין הזיכרון האישי לבין הסיפור הגדול של העם. הסיפורים הקטנים - של אובדן, של גבורה, של הישרדות - הם שיוצרים את הסיפור הגדול.

לקראת ראש השנה, אני מזמינה כל אחת ואחד מאיתנו להיזכר – מה אני עשיתי השנה ששינה את דרכי, את גורלי, אולי גם את גורלם של אחרים?

מה נעשה למעני בשנה האחרונה שעזר לי לעבור אותה בשלום? מי סייע לי בשעות קשות? מי פעל למעני?

ננסה להזכיר זאת לעצמנו כדי שנסלח לעצמנו וגם לאחרים על טעויות, החמצות וכישלונות. שנזכור שאנחנו לא לבד.

שנדון את עצמנו לזכות.

שלך, הרבה אילה