מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?

שלום לך,

השבוע ביקרתי חברה שמשא הימים מכביד על ליבה.

"מה עוזר לך?" שאלתי. "איך את מתחזקת? מה העוגנים שאת נאחזת בהם כשגלי דאגה וחוסר ודאות מציפים את סיפון נפשך?"

יש כנראה מי שתמונות ההרס בצד השני משמחות אותם; שמספרי ההרוגים בקרב אויבינו מרגיעים אותם. אשריהם שהם מוצאים שמחה, גם אם רק שמחה לאיד, הנחותה שבשמחות.

אני בטוחה שמולנו אויב קשה ואכזר, ואוי לנו אם נפסיד לו. ובכל זאת איני משלה את עצמי שהמלחמה תפתור את הבעיות הגדולות או תביא למצב המתואר בספר שופטים:

וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה.

ביציאה מן הממ״ד אני לעיתים מדוכדכת ומתקשה להתרכז, נזכרת בשורה של אדמיאל קוסמן: מְבֻקַּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תֻּנַּח הַנֶּפֶשׁ.

"בַּמֶּה לְהַמְתִּיק יָמִים אִם לֹא בְּשִׁירִים"  שואל ועונה נתן זך.

חברה גילתה לי השבוע את המשוררת מיטל חודורובסקי. אביא בהמשך אחד משיריה הנפלאים. הנה שורה שלה שדיברה אלי בעוצמה:

מוּל חֲסָדִים קְטַנִּים / תּוּפִינִים שֶׁל הַחַיִּים / הַלֵּב יָכוֹל.

הלב יכול. אך הוא זקוק לעזרה. לעזרת הדמיון, הספרות והנכונות לשלוף את עצמנו מן הקירות הסגורים ולצאת החוצה.

הלב יכול. אך הוא זקוק גם לחברות, למורות, לילדים ולספר תהילים.

בקבלת שבת אנו שרים את מזמור קכ״א, שיר המעלות ששרו הלוויים על מדרגות בית המקדש.

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי׃

עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃

אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃

הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃

יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ׃

יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה׃

יְהֹוָה יִשְׁמׇרְךָ מִכׇּל־רָע יִשְׁמֹר אֶת־נַפְשֶׁךָ׃

יְהֹוָה יִשְׁמׇר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם׃

לאמונה מצטרפות התפילה והתקווה. הן מביאות את הביטחון הפנימי, זה שבלעדיו לא נוכל לחצות בשלום את התקופה הארוכה והקשה הזאת.

מה עוזר לך?

הניצנים הנפתחים על עצי ההדר?

רקפות בהתפרצות פריחה אחרונה?

נתן יונתן או מזמור תהילים?

לפעמים העזרה מתחילה בשאלה.

העזרה יכולה לבוא גם מן היחד.

במוצאי שבת ניפגש בזום עם

פרופסור ירון זיו, חבר הקהילה, כדי לחשוב יחד מה עוזר לנו להתחזק ולעבור בשלום את המלחמה.

צרו קשר והצטרפו אלינו.

שלך,

הרבה אילה