זה לא מעט

שלום לך,

אמש הופיעו בשמי המערב שני אורות בוהקים במיוחד. לתומי חשבתי שמדובר בשני לוויינים. עמי אישי תיקן אותי ואמר שאלו נֹגַהּ וצֶדֶק, או בשמותיהם הלועזיים ונוס ויופיטר. הבינה המלאכותית הסבירה ששני כוכבי הלכת נראים קרובים מאוד זה לזה, אף שבפועל מפרידים ביניהם מיליוני קילומטרים. הקרבה היא רק מנקודת המבט שלנו על פני כדור הארץ, תופעה המכונה הִתְקַבְּצוּת פְּלָנֵטָרִית.

נגה, הבהיר מבין השניים, נראה כלהט לבן כסוף. צדק היה מעט חלש יותר, אך עדיין בולט לעין.

סביבנו אנשים הרימו טלפונים בהתרגשות כדי להנציח את המראה. כמה טוב לצלם שמיים שההתרחשות בהם אינה מעשה ידי אדם! כמה מנחם לדמיין את נגה הכסופה מאירה בעוצמה, ולצידה את צדק הזוהר באורו שלו. כמה מעודד לחשוב שגם כאשר הצדק נדמה רחוק, הוא עדיין נראה לעין. הוא עדיין קיים.

הנפש עברה טלטלה גדולה השבוע. גם עכשיו איננו יודעים אם הייתה זו יממה אחת של מלחמה או עוד פרק נוסף במציאות מתמשכת של אי ודאות. התחושה המוכרת כל כך של חוסר ביטחון שבה והחריפה. היא פוגעת באותה שכבה בסיסית של קיום אנושי שעליה דיבר מסלאו, הצורך להרגיש מוגנים ובטוחים בעולם.

במה להיאחז ברגעים כאלה? בכל מה שמעניק מעט שקט, מעט חמימות, מעט כוח להמשיך עוד שעה ועוד יום. בלילה שבין שני לשלישי ישבנו בממ"ד ושלושת הבנים שלנו התקשרו, כל אחד מהמקום בו הוא נמצא. שעה ארוכה קיטרנו וצחקנו, דאגנו והתנחמנו, ובעיקר עטפנו זה את זו באהבה. תמונת המסך ובה פניהם בשיחת הוועידה ליוותה אותי אל השינה באותו לילה ומחזקת אותי גם עכשיו. זה לא מעט.

יענקל'ה רוטבליט הפליא לתאר את יופיו של רגע כזה:

"הנגה שלחה אל הצדק חיוך

הי, יופיטר בוא ונצאה.

בשביל החלב כוס קפה הפוך

נראה מה שלום קסיופאה.

נתפוס עגלה, קטנה או גדולה,

הלילה הזה משגע.

זה לא מעט, שצדק וונוס לבד,

יוצאים לבלות יד ביד,

יד ביד, יד ביד, בשמיים."

אם לא יקלקלו לנו, נשב השבוע לקבלת שבת בנמל קיסריה. למחרת ניפגש בבית הכנסת שלנו, ובתיה חברתנו תפתח בפנינו חלון אל סיפור חיים כואב וסוער. גם בחייה שלה עמדה הבחירה בין שקיעה בדיכאון ובבדידות לבין אחיזה עיקשת בחיים של שמחה, משמעות ותקווה.

כולנו נדרשים לבחור שוב ושוב כיצד להתמודד עם הקשיים, החרדה ואי הוודאות. עשייה,

יצירה, תרבות, תפילה, מפגש עם אנשים אהובים ואפילו התבוננות ממושכת בשמי המערב- כל אחד מאלה עשוי להיות מקור של כוח וריפוי.

 אולי עלינו ללמוד לזהות את ההתקבצויות הפלנטריות בחיינו, את אותם רגעים נדירים של קרבה, יופי וחסד, גם כאשר המציאות עצמה עדיין סוערת. להתעכב עליהם, להתבונן בהם ולשאוב מהם השראה.

לפעמים זה לא פותר את הבעיה. אבל לפעמים זה בהחלט מספיק כדי להמשיך הלאה.

זה לא מעט.

שלך,         

הרבה אילה