תשעה חודשים של כאוס ותקווה

החברה הישראלית כולה נמצאת על גשר צר המחבר את השגרה למצב החירום של המלחמה.

לפעמים אנחנו עם שתי רגלים בשגרה, עסוקים בעבודה, בקניות, במטלות וסידורים. אך יש זמנים בהם השגרה נראית כמו כוכב אחר ואנחנו שרויים בחרדה ובהישרדות. רוב הזמן, רובנו במצב של רגל פה רגל שם, עוטפים את עצמנו במסך עשן, כמילות השיר.

לעיתים נדמה שמסך העשן הזה עוזר לנו להישאר שפויים. אבל יש מקום לחשוש שהוא גם מעמעם את הרגש ומסתיר מעצמנו את הנפש שלנו.

נפש נסתרת, קשה לגעת בה, בלתי אפשרי לנחם ולרפא אותה. 

המחשבות האלה עלו בי השבוע כשקראתי דברים שכתב חבר הקהילה, ירון זיו. פרופסור ירון זיו, פסיכולוג קליני בשיטת הגשטאלט, עוסק מאז השבעה באוקטובר בטיפול בניצולי הנובה ושורדים אחרים. בחודשים האחרונים הוא מוביל סדנאות טיפוליות לחיילים היוצאים או נכנסים לעזה, או יושבים על הגבול הצפוני. ירון חווה את המלחמה בצד האנושי הסובל שלה ומנסה להביא לה מזור.

ירון שיתף אותנו בטקסט שחיבר בכותרת "תשעה חודשים של כאוס" ובו הוא נוגע בעצבים החשופים, בכאב הנורא, באבל הפרטי והלאומי. אבל בהיותו  מטפל טוב הוא אינו נשאר שם, אלא לוקח אותנו גם למחוזות של תקווה. 

אני מזמינה אתכם לפתוח את המסמך המצורף למייל ולהניח לעצמכם לשקוע בו לכמה דקות. יש בו משום פיזור מסך העשן וחיזוק היציבות שלנו על אותו גשר המפריד והמחבר בין החיים לבין המלחמה.

בשישי הקרוב תיפגש הקהילה לקבלת שבת בהובלת מרב שטרן ובליווי המוזיקלי הנפלא של קרן סימן טוב. 

כדאי לפנות שעה ולבוא להטעין את מצבר הנפש:)

שימו 🧡 

 בכוונתי לשנות בקרוב את הפורמט של המייל השבועי. זה שאני שולחת בו הזמנות והגיגים כהודעת מייל רגילה אישית. 

בסוף הקיץ נעבור לדיוור מקצועי וברור יותר. אני מזמינה את מכותבי המייל (גם אותך!) להירשם למערכת הדיוור החדשה ולנסות אותה. 

אחד היתרונות במערכת כזו הוא האפשרות להסיר את עצמנו ממנה, בלי אי נעימות ובקלות רבה. 

הכנסו לקישור הזה והירשמו, אם תרצו להמשיך ולקבל ממני הודעות- בפורמט יפה ועשיר יותר. תמיד תוכלו לפרוש ממנה.

בתקווה לבשורות טובות 

ובברכה לשבת של מנוחה ושלום,

אילה