שנה וברכותיה

שלום,

אמש נודע לי ששתי אחייניות שלי הרות. התמלאתי שמחה והתרגשות. לכאורה, עניין משפחתי פנימי. אבל העובדה שצרויה וגידי, אילון ושחר, וכמוהם עוד נשים וגברים ברחבי המדינה בחרו להביא ילד לעולם יש בה הבטחה ותקווה לכולנו.

מטבע הלשון  תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ הלקוח מפיוט עתיק לראש השנה והוא שגור גם בפי מי שלא האזינו מעולם לפיוט עצמו. בתום שנה כואבת וקשה כל כך אנו מייחלים ביתר שאת שיגיע סוף לקללות שנפלו עלינו כיחידים, כמדינה וכעם.

ובכל זאת, אל לנו לשכוח את הברכות שזכינו להן בשנת תשפ"ד: תינוקות שנולדו וגדלו, שלמדו ללכת או לקרוא; בתים שנחנכו; אהבות חדשות; תואר שהושג בעמל והביא גאווה ועוד ועוד שמחות קטנות וגדולות. גם כחברה וכעם ראינו רוב ברכה השנה, לצד ולמרות הקשיים הגדולים.

הרב מיכאל מרמור, מורי, לימד שהמילה תקוה מכילה בתוכה את הקו. זה הקו הנמתח ומתמשך לעתיד טוב יותר. זה גם הקו המחבר בינינו ועוטף אותנו ויוצר מעגל של יחד (גם אם לא אחדות) מעגל של שייכות ואכפתיות ושותפות גורל.

בספר יהושע מסופר על המרגלים שהגיעו לביתה של רחב ומבינים שנחשפו ועוד רגע ייתפשו על ידי שוטרי העיר. רחב מצילה אותם והם מבטיחים לה שיזכרו ויבואו להצילה כשיכבשו את יריחו ואומרים:

הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ, אֶת־תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת־אָבִיךְ וְאֶת־אִמֵּךְ וְאֶת־אַחַיִךְ וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיךְ

 תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה: 

הבה נזכור את תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי ונאחז בה. נייחל, נקווה ונתפלל לברכה ולטובה.

הצטרפו אלי לתפילה יפה ומרגשת בבוקרו של החג הראשון ומובטחת לכם התחלה מרחיבת לב לשנת תשפ"ה.

בשישי אחר הצהרים ניפגש לאירוע תשליך על שפת היום ושם נוכל להשליך מעלינו, סמלית לפחות, את הקללות ולהזמין את הברכות.

הפרטים כאן:

שלכם,

בתקווה לחג שמח ורגוע

ולשנה שהברכות יגברו בה על הקשיים והכאבים,

אילה