בימים שלפני החג עקבתי בתשומת לב אחרי האיחולים שקיבלתי לחג. בעבר המטבע חג שמח היה הנפוץ ביותר. חברים, מכרים וזרים איחלו זה לזו חג שמח ללא יוצא מן הכלל. לפני שנים, כשחיינו בלוקסמבורג, נסעתי קרוב לשעה לקניון שגיליתי בו בית קפה בבעלות ישראלית כדי לשמוע שם את החג שמח. בלי הברכה הזאת מכל עבר הרגשתי לא מוכנה לחג.
השנה, הברכה ניתנה בהסתייגות, בהיסוס, בתקווה שנצליח לגייס שמחה אמיתית, לא רק שמחת המפגש והארוחה המשובחת. ככל שהחג קרב והתבהר שאין סיכוי לבשורות טובות במישור הלאומי, נשארו בעיקר תקווה ותפילה.
המסורת עיצבה את חג הפסח דווקא כחג שיש בו מורכבות רגשית. הטיפות שמוציאים מכוס היין בעת הקריאה על מכות מצרים מסמנות את הצער על הפגיעה בבני אדם ובבעלי חיים. העובדה שיש רק חצי הלל בהגדה רומזת גם היא על כך שהשמחה אינה שלמה. וזה בלי לדבר על הסבל שבעבדות והקושי שבנדודים במדבר.
בכל זאת- חג. ולו כדי לנפוש מעט מן השגרה ומן הידיעות הרעות המציפות אותנו.
בכל זאת- שמחה. גם אם צריך להתאמץ בשבילה. כאילו השמחה היא שריר הזקוק לחיזוק וגיד שיש לשמור על גמישותו.
לכן קיבלנו החלטה שהמפגש מחר, בערב שבת, יהיה בסימן של שירה, אהבת ארץ ישראל ואהבה בני בני אדם.
זו מסורת רבת שנים לקרוא את מגילת שיר השירים בפסח. מתי בדיוק לקראה? המנהגים שונים - בסיום קריאת ההגדה, בשבת של פסח, בשביעי של פסח וגם בערב שבת של פסח. וזה מה שבחרנו לקהילה שלנו.
הפעם נקיים מעין "סדר שיר השירים". נקרא את המגילה כולה בשילוב שירה של פסוקים מולחנים מתוכה ושירים שנכתבו בהשראתה. נשב ליד שולחנות ונטעם ממיטב הפירות המוזכרים במגילה, נריח את ניחוחותיה של ארצנו ונעשה לנו שעה של נחת, נעימות והשראה לקראת שבת של פסח. מסגרת הזמן הצפוי שזה ייקח דומה לקבלת שבת רגילה. רק התוכן והסגנון ישתנו.
Comments