לקראת חג הפסח ובמהלכו

שלום.

 וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר...

מה נגיד לבנינו ולבנותינו השנה? איך נספר להם הפעם את הסיפור המכונן של עמנו? 

הרב יונתן זקס כותב:"איננו מספרים את סיפור יציאת מצרים כדי לדעת מה קרה בעבר. אנחנו עושים זאת כי כל חזרה על הסיפור חוקקת את האירוע עמוק יותר בזיכרוננו, כי כל שנה מוסיפה תובנות ופרשנויות משלה לאירוע.  היהדות היא דיאלוג מתמשך בין עבר להווה, והואיל וההווה משתנה ללא הרף יש תמיד צירופים חדשים, היבט חדש של הסיפור. סיפור הפסח אינו מזדקן לעולם מפני שהמאבק לחירות אינו חדל לעולם, ולפיכך כל דור מוסיף פרשנות משלו לסיפור הישן- חדש."

ההווה שלנו מציף בעוצמה רבה את שאלת החירות. קשה לחוג את החירות כאשר 59 מאנשינו שרויים במצב של עבדות נוראה. קשה לשמוח בהישג האדיר של מדינת ישראל כאשר החברה בה מפולגת כל כך.

אנחנו לא נוותר על החג. אנו ננצל את ההזדמנות של התכנסות סביב שולחן הסדר כדי לשוחח ולחנך.

הָא לַחְמָא עַנְיָא פותחת ההגדה. מהו לחם העוני הזה?  האם זו חצי הפיתה ליום שמקבלים החטופים במנהרות? האם זו תזכורת לעינויים שהם עוברים שם? וודאי. אבל זו גם רמיזה לחשיבות המענה, השיחה, הדיאלוג שלנו עם המסורת – כדי ליצור עתיד טוב יותר לכולנו.

כאשר נספר על היציאה ההיא מעבדות לחירות נפנה מקום ונכיר בכאב העצום של ההווה ונסיים בתקווה וחזון לעתיד במילים:

 לשנה הבאה בירושלים של שלום ברוח הפסוק מתהילים קכ"ב:

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.  יִהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.

בשישי, דקותיים לפני כניסת החג, ניפגש לקבלת שבת בניחוחות פסח. 

הפעם יהיו לצידי חי מגדל על הפסנתר, ירון זיו בדרשה וגילי רון כ"ץ יביא את פינת האופטימיות כבחירה מוסרית. 

בשלישי הקרוב, באמצעו של חול המועד, נקיים סדר שיר השירים, מסורת חדשה ומקסימה הנלמדת מן המנהג לקרוא את מגילת שיר השירים בפסח.

נשב סביב "שולחן סדר" נשיר משירי המגילה עם קרן סימן-טוב, נקרא אותה ונטעם ממטעמי הארץ המוזכרים בה.

פסח תשפ"ה מגיע אלינו בתוך ענן של תקוות שנכזבו, גלים של צער ותסכול.

אני מאחלת לכולנו שבתוך כל זה נדע לשמוח ביש, במי שאיתנו, ולקוות שבמהרה קרוב תהינה השמחה וההקלה מלאות יותר. 

שלכם, 

אילה