לזכור את הכישלון ולפעול למען הטוב

שלום, 

חֹדֶשׁ טֵבֵת הוא מעין חודש של חולין כי אין בו אף חג. אבל העשרה בטבת הוא מועד קדום של תענית, לזכר תחילת הסוף של בית המקדש הראשון. ביום זה, י' בטבת, הטיל נְבוּכַדְנֶצַּר המלך הבבלי מצור על ירושלים. כעבור 7 חודשים, בי"ז בתמוז הבקיע הצבא הבבלי את חומות העיר ובתאריך ט' באב חרב בית המקדש הראשון (ולאחר כשבע מאות שנים גם בית המקדש השני). במדינת ישראל קיבל צום עשרה בטבת משמעות נוספת. בשנת 1951 קבעה אותו הרבנות הראשית כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמועד מותם לא נודע. 

לוח המועדים העברי מזמין אותנו לזכור את חורבן הממלכה העברית הראשונה, ממלכת דוד, שאירע לפני 2600 שנה בקירוב. וגם את האסון הנורא של השואה. 

היום קל יותר להבין את ההתעקשות הזאת של עמנו לזכור גם את הכשלונות ההיסטוריים שלנו. המפלה הנוראה ההיא לא אירעה בחלל ריק. הנביא ירמיהו חזה אותה וניסה למנוע אותה על ידי שכנוע המנהיגות המדינית לחתום ברית ופשרה ולא לצאת למלחמה באימפריה הבבלית. מאוחר יותר חז"ל הסבירו את הכישלון בבעיות הרוחניות והחברתיות של הדור ההוא. גם היום, הכישלון הנורא בשחרור החטופים אינו מתרחש בחלל ריק ואינו גזירה משמיים. זה נכון גם לגבי בעיות עומק אחרות של מדינת ישראל. הלוואי ודווקא את טבת תשפ"ה נזכור כחודש של בשורות טובות!

בימים אלה אני טורחת יחד עם הרב קובי וייס על תוכנית חדשנית שתיפתח בסוף טבת. עיקרה של התוכנית חשיפה והיכרות עם תושבי האזור שלנו שבחרו לפעול לשיפור ותיקון בעיות בעשייה התנדבותית יצירתית. נקיים 6 מפגשים של היכרות ושיח עם ובין אקטיביסטים מתחומי פעולה מגוונים. בקרוב נוציא הזמנה מסודרת ונשמח לראות שם כל מי שרוצה לשמוע גם איך אפשר להתמודד עם הבעיות, כיצד ניתן לפעול במרחב הגיאוגרפי שלנו לטובת תושביו ולפעול להחלמת החברה הישראלית. 

בשישי הקרוב אוביל את קבלת השבת ולצידי תהיה קרן סימן טוב. נשיק הפעם "פינה" חדשה בקבלות השבת שלנו בה נביא סיפור שיש בו תקווה ואופטימיות. את הפינה הזאת יזם ויוביל גילי רוזן כץ והוא בחר בכותרת אופטימיות כבחירה מוסרית. מסקרן? מדליק? בואו לשמוע את גילי והצטרפו לעורכים של מה שיהפוך אולי לאבן פינה בקבלות השבת בקהילה. 

לסיום אזכיר שפתחנו השבוע את סדרת השיעורים עם דר' בת-שבע ברוש. ניתן ומומלץ להצטרף. 

בברכה 

אילה