בין שמחת תורה לשמיני עצרת וקבלת שבת אחרי החגים

שלום, 

המועד הקרוי שִׂמְחַתּ תּוֹרָה הוא צעיר יחסית, בן כאלף שבע מאות שנים בלבד. התורה לא מכירה אותו וגם לא הנביאים. הוא יצירה של האמוראים, אותם חז"לינו שישבו בבבל לאחר חורבן בית המקדש ועיצבו מחדש את הדרך בה יהודים התפללו, חגגו, חיו וגם התאבלו. 

הם לקחו את היום שלאחר שבעת ימי הסוכות, שהתורה קוראת לו שְּׁמִינִי עֲצֶרֶתּ, והכניסו לתוכו את סיום קריאת התורה השנתית. עם השנים, זה הפך לחגיגה הנפתחת בבוקר החג בקריאה בסיום ספר דברים ובתחילת ספר בראשית ובהקפות של שמחה עם ספר התורה. המנהג של "הקפות שניות" עונה על הרצון לשמוח בליווי נגינה גם בקהילות בהן לא מקובל לנגן במהלך השבת והחג. 

האסון והטבח הנורא של השבעה באוקטובר הכתים גם את שמחת תורה. ברור שמחר ובשנים הקרובות, הכתם הזה מחתים את החג במובן הביולוגי- החתמה סביבתית שהופכת לחלק מן הדבר עצמו, כאילו היתה גנטית.

ובכל זאת, אל לנו לוותר על החג הזה. כמו שהיה קשה לחוג את פורים ואת יום העצמאות, כמו שתהינו איך נעשה כיפור במציאות שבה הדימויים הקשים של הפיוט וּנְתַנֶּה תֹּקֶף הפכו לממשיים, כך נחוג גם מחר. קודם כל בעצירה ובעצרת- לא נסתפק בשבתון וארוחות חגיגיות. ניפגש. נהיה יחד. 

נשיר את השירים שיבטאו מדויק ככל האפשר את הרגשות, החששות והתקוות שבלב. נפתח את ספר התורה ונקרא את פסוקיו האחרונים וגם את הראשונים.  לכך נוסיף לימוד ושיחה על משמעות ועל התחברות או ניתוק וניכור. 

מחר, חמישי, בשעה 9:00 בבוקר: 

למחרת החג נפגש לקבלת שבת ראשונה של אחרי החגים. חי מגדל יהיה לצידי על הפסנתר ויחד נביא את הטוב של השבת- את השלווה, את הנשימה העמוקה, את הנחמה והנעימות שנוצר במעגל הקהילתי המיוחד שלנו.

בברכה למועד שיביא שמחה ורגיעה 

ולשבת של מנוחה ושלום,

אילה