שלום,
בשבוע שעבר התחדשנו בקהילה במנהג שלא הכרנו. יש קהילות בהן נהוג לתקוע בשופר לפני תחילת התפילה בערב שבת לאורך חודש אלול.
על המנהג הזה סיפרה לי סוניה נוביק, שהצטרפה לצוות הקהילה כאם הבית שלנו. סוניה עלתה לפני שנתיים מארגנטינה, שם הובילה קהילה יהודית ליברלית ושמחה לגלות שגם בישראל יש יהדות ליברלית משגשגת. כמה טוב ללמוד מסוניה על התפוצה בדרום אמריקה ולהעשיר את הדרכים בהן אנו כאן חיים כיהודים!
התקיעה בשופר לאורך אלול מזכירה לנו שלפי המסורת, ראש השנה וכיפור אינם עומדים בפני עצמם, אלא הם שיאו של תהליך המתחיל בראש חודש אלול. המסורת הזו מזמינה אותנו לנצל את חודש אלול להתבוננות פנימה, על חיינו ועל הבחירות שלנו ובעיקר על המעשים שעשינו, או נמנענו לעשות, לאורך השנה. חשבון נפש אינו דבר קל!
אציע כאן, שהשנה חלק מן האתגר הוא דווקא לראות נקודות אור. למצוא סיבה לגאווה בעצמנו כפרטים, כקהילה וכחברה. ולו בגלל שהעצב, חוסר האונים והכעס מציפים אותנו שוב ושוב ולפעמים קשה להירגע ולמצוא כוחות להמשיך לחיות. השנה צריך לברר היטב ולמצוא בתוכנו לא רק על מה לבקש סליחה מאחרים, אלא גם על מה לסלוח לעצמנו.
בקולו הצרוד של השופר, בצלילים השבורים וְהַמְּיַלְּלִים שלו, אפשר לשמוע את הצער וגם את התפילה והתקווה שיהיה טוב יותר. שֶׁיּוּקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
בהתכנסויות התפילה שלנו יש מקום לזה וגם לזה- לצער ולתקווה. היחד שלנו מאפשר לחלוק את זה וגם את זה ונותן כוח לחזור לשגרה.
בשבת הקרובה נתכנס פעמיים. בערב שבת ניפגש לקבלת שבת. חי מגדל יוביל את השירה וילווה אותה בנגינה בפסנתר. מרב שטרן תביא דבר תורה ואני אהיה שם איתם בהובלת התפילה.
במוצאי שבת ניפגש שוב להבדלה קהילתית. הדובר הפעם יהיה עמי אישי, שיספר על איסלנד כפי שלמד אותה וחווה אותה ב 18 יום של טיול מרתק, שונה מכל טיול אחר.
בעצם, יש כאן הזמנה לשעה של התפעלות, של השתאות ושל התרחקות מן המציאות שלנו. שעה של חופשה, אם תרצו.
יהיה ממש נחמד! בואו:)
בברכה לשבת של שלום ומנוחה,
אילה
