top of page

NEWS

I am a description.
Click here to edit.

17 במאי 2024, ט' אייר תשפ"ד

שלום, 

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶּפֶשׁ.  לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

כך נפתח שירו של אדמיאל קוסמן, שכאילו נכתב בימים אלה. 

המועדים הלאומיים עברו ובהם הרבה כאב וקושי לצד הרצון להתגאות במדינת ישראל ולשמוח בחגה. 

ביטוי ויזואלי חריף במיוחד ניתן לכך במסך המפוצל של ערוצי הטלויזיה, בו שודרו במקביל טקס הדלקת המשואות הממלכתי, שהוקלט מראש בסתר, וטקס כיבוי משואות של ציבור רחב, בהובלת משפחות החטופות והחטופים. 

לי, לפחות, היו עוד רגעים שבהם תהיתי על בחירות טקסיות ואמנותיות. הנפש הגיבה בחדות לכל טקסט או שיר ואהבה או התקוממה. השנה היה לי קשה להיות שוות רוח למה שהתרחש או לא התרחש. ביום הזיכרון ויום העצמאות כמו הרכבתי משקפיים רגשיות והמציאות הכתה בי שוב ושוב.

דווקא המפגש הקהילתי שלנו, במעבר מזיכרון לעצמאות, היה עבורי החלק המדויק ביותר, כזה שאפשר לגעת בכאב, אבל לא לוותר על הגאווה ועל התקווה, ללא עליצות מזויפת ובלי הצפה מיותרת של הטראומה הלאומית. מישהי אמרה שם שהקהילה שלנו, היהודית הליברלית, הציונית, היא זו שממלאת אותה בתקווה למדינת ישראל. אכן. 

 מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל. / לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

בשבילי, קבלת השבת היא המקום השקט עליו אוכל להניח את הנפש ולו לשעה אחת בלבד. 

הצטרפו אלי:

 

 

אביא כאן את שירו הנפלא של קוסמן, במלואו:

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶּפֶשׁ.

לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.

לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִּבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלּאֹ יָקוּם 

וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וָחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל

מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי

אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבּקֶֹר,

ולְאֹ מָצאְָה מֵאָז מָנוחַֹ לרְַגלְהָּ.

 

 

בברכה לסוף שבוע רגוע, לשבת שלום ולבשורות טובות,

אילה



צפייה 10 תגובות

בימים שלפני החג עקבתי בתשומת לב אחרי האיחולים שקיבלתי לחג. בעבר המטבע חג שמח היה הנפוץ ביותר. חברים, מכרים וזרים איחלו זה לזו חג שמח ללא יוצא מן הכלל. לפני שנים, כשחיינו בלוקסמבורג, נסעתי קרוב לשעה לקניון שגיליתי בו בית קפה בבעלות ישראלית כדי לשמוע שם את החג שמח. בלי הברכה הזאת מכל עבר הרגשתי לא מוכנה לחג. 

השנה, הברכה ניתנה בהסתייגות, בהיסוס, בתקווה שנצליח לגייס שמחה אמיתית, לא רק שמחת המפגש והארוחה המשובחת. ככל שהחג קרב והתבהר שאין סיכוי לבשורות טובות במישור הלאומי, נשארו בעיקר תקווה ותפילה. 

המסורת עיצבה את חג הפסח דווקא כחג שיש בו מורכבות רגשית. הטיפות שמוציאים מכוס היין בעת הקריאה על מכות מצרים מסמנות את הצער על הפגיעה בבני אדם ובבעלי חיים. העובדה שיש רק חצי הלל בהגדה רומזת גם היא על כך שהשמחה אינה שלמה. וזה בלי לדבר על הסבל שבעבדות והקושי שבנדודים במדבר. 

בכל זאת- חג. ולו כדי לנפוש מעט מן השגרה  ומן הידיעות הרעות המציפות אותנו. 

בכל זאת- שמחה. גם אם צריך להתאמץ בשבילה. כאילו השמחה היא שריר הזקוק לחיזוק וגיד שיש לשמור על גמישותו.

לכן קיבלנו החלטה שהמפגש מחר, בערב שבת, יהיה בסימן של שירה, אהבת ארץ ישראל ואהבה בני בני אדם. 

זו מסורת רבת שנים לקרוא את מגילת שיר השירים בפסח. מתי בדיוק לקראה? המנהגים שונים - בסיום קריאת ההגדה, בשבת של פסח, בשביעי של פסח וגם בערב שבת של פסח. וזה מה שבחרנו לקהילה שלנו. 

הפעם נקיים מעין "סדר שיר השירים". נקרא את המגילה כולה בשילוב שירה של פסוקים מולחנים מתוכה ושירים שנכתבו בהשראתה. נשב ליד שולחנות ונטעם ממיטב הפירות המוזכרים במגילה, נריח את ניחוחותיה של ארצנו ונעשה לנו שעה של נחת, נעימות והשראה לקראת שבת של פסח. מסגרת הזמן הצפוי שזה ייקח דומה לקבלת שבת רגילה. רק התוכן והסגנון ישתנו. 



2 צפיות0 תגובות

ערב חג הפסח תשפ"ד מתבקשת משמעות מחודשת למושג החירות. כזו שתרחיב את הלב בלי להתעלם מן המציאות הקשה ומכאבי הלב. 

מצאתי אותה בדברים שכתב במאי הקולנוע יונתן ניר:

זו התפיסה שלנו את המציאות - לא המציאות עצמה - שקובעת את מצב ההוויה שלנו, את מצב רוחנו.


ויקטור פראנקל לימד אותנו ב״האדם מחפש משמעות״, שלא משנה מה יהיו הנסיבות הבלתי נשלטות של חיינו - בידינו תמיד האפשרות למצוא בהן משמעות וערך.


אנחנו לא רק שחקנים בסרט של חיינו. אנחנו קודם כל היוצרים.


וזוהי חירות אמיתית.  נאחל שבפסח הזה נשתחרר כולנו מכבלי המחשבה, הזכרונות והפחדים, שמונעים מאיתנו במקרים רבים מלהגשים את עצמנו 

ולממש את הפוטנציאל הגלום בנו.

אחזור - אנחנו לא רק שחקנים בסרט של חיינו. אנחנו קודם כל היוצרים. המילים האלו מהדהדות את הגרסה הנפלאה של מרשה פלק לתפילת עלינו לשבח:

עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לְיִפְעַת תֵּבֵל  /  לִפְעלֹ וְלַעֲמלֹ לְתִקּוןּ עולָֹם  /  כִּי בְכחֵֹנוּ לִבְנוֹת וּלְתַקֵּן  / ובּיְדֵָינוּ להְצַמְיִח גאוְלהָּ.  /  בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁכְּנוּ לָבֶטַח  /  כָּל בָּאֵי עולָֹם.



השבוע האחרון היה רווי אכזבה, חרדה ודאגה. לקראת שבת אני מודה על ההצלה העצומה שזכינו לה בלילה שבין שבת לראשון.  בסיפור ההצלה הזאת חשוב לזכור ולהדגיש שלא היינו "עם לבדד ישכון" ולא הכל "קמו עלינו לכלותינו". להיפך, קואליציה מפתיעה ומפעימה התגייסה לטובתנו- האמריקאים והבריטים, הירדנים וכנראה גם הסעודים. יחד עם חיל האוויר, מהנדסי רפאל ועוד רבות ורבים בתוכנו, כל אלה פעלו ועמלו להגנת מדינת ישראל והביאו תיקון וביטחון לעולם. תודה על כך!

הלוואי וידעו מנהיגי המדינה לחזק את הבריתות האלה ולפעול בתבונה ובסבלנות הנדרשת, גם מעתה והלאה. 

אסיים בברכה שאנו אומרים בסוף הסדר: 


לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

לשנה הבאה בירושלים של שלום. 

לשנה הבאה, בבריאות טובה עם כל בני משפחותינו וחברינו. 

מאחלת ומייחלת לחג שיש בו גם שמחת היחד ותקווה הגאולה

וחול המועד שיש בו התרעננות ומנוחה

ובשורות טובות 

0 צפיות0 תגובות
bottom of page